<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן ל"ו</h1>
<h2>דף טו.</h2>
חייב אדם לישא את אנוסתו כדכתיב ולו תהיה לאשה, פי' אם אינה אסורה לו וסתם שדה אונס וסתם עיר פתוי. ומה בין אונס למפתה (שהאונס) [שהמאנס] נושא בעל כרחו ואפילו חגרת או סומה או קטועה והמפתה אינו כונס [אלא] לדעתו. (אונס) [מאנס] נותן קנס עם הנשואין והמפתה (לכשיכנוס) [לכשלא יכנוס]. אבל כנסה כותב לה כתובה ודיו. (אונס [מאנס] נותן צער ומפתה אינו נותן. והרמב"ם ז"ל כתב המפותה שלא רצתה להנשא למפתה או שלא רצה אביה ליתנה לו או שלא רצה הוא הרי זה נותן קנסה והולך ואין כופין אותו לכנוס ואם רצו וכנסה אינו משלם קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות. אבל האנוסה שלא רצתה היא או אביה להנשא לאונס הרשות בידם רצתה היא ואביה והוא לא רצה כופין אותו וכונס [ונותן קנס] ואינו מוציא לרצונו לעולם ואין לה כתובה שלא תקנו כתובה לאשה אלא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וזה אינו יכול להוציא היתה אנוסה זו אסורה עליו אפילו מחייבי עשה ואפילו שנייה הרי זה לא ישאנה. וכן אם נמצא בה דבר ערוה אחר שכנסה הרי זה יגרשנה שנאמר ולו תהיה לאשה הראוייה לו. אונס שעבר וגירש כופין אותו להחזיר ואינו לוקה. אין האונס או המפתה חייב בקנס עד שיבא עליה כדרכה ובעדים ואין צריך התראה ע"כ. ואינו חייב עד שתהיה נערה בתולה אבל בעולה או בוגרת לא.
